החלטה בתיק עמ"ת 50841-09-11

1.         בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 21.9.2011 (כב' השופטת נחמן), אשר דחתה את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר 1, והחלטת כב' השופטת זמיר מיום 21.9.2011 אשר דחתה את חלופת המעצר שהוצעה על ידי עורר 2 ונבחנו על ידי שירות המבחן בקובען כי העוררים ישארו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

2.         כנגד העוררים ואחר נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של פציעה, עבירה מכוח סעיף 335 + 334(א)(1) + (2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"); תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה מכוח סעיף 380 לחוק. לעורר 1 מיוחסות גם עבירות של החזקת סכין, עבירה מכוח סעיף 186(א) לחוק ועבירת איומים, עבירה מכוח סעיף 192 לחוק.

3.                   מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 18.8.2011, תקפו העוררים ביחד עם אחר, את המתלונן, היכו אותו מכות נמרצות, ירקו ואיימו עליו, תוך שעורר 1 משתמש בסכין, בעוד האחרים מחזיקים את המתלונן, כדי שלא יכול להתגונן. בשל אחיזת המתלונן בידו של עורר 1, פגעה בו הסכין בראשו והוא החל לדמם. משהבחינו בכך העוררים, הם נכנסו לרכבם ונמלטו מהמקום, כל זאת בשל תנועה שעשה המתלונן בידו, אשר סימנה "מה קרה?" כלפי העורר 1, שעה שהעוררים והמתלונן עמדו זה לצד זה ברמזור אדום, לאחר שנסעו נסיעה פרועה וקלת דעת בנתיב תחבורה ציבורית.

4.         עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים בעניינם. המשיבה טענה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים. כב' השופט יקואל קבע ביום 31.8.2011 כי קיימות ראיות לכאורה כדי להורות על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, וכי אין מחלוקת לעניין עילת המעצר, אולם בחר להזמין תסקיר מעצר בעניינם שיבחן אפשרות חלופת מעצר בתנאים.

5.         תסקיר מעצר בעניינו של העורר 1 הוגש לבית המשפט ביום 18.9.2011. שירות המבחן סקר את נסיבותיו האישיות, והתייחס לרמת מסוכנות בינונית הנשקפת לציבור מהתנהגותו. יחד עם זאת, מתסקיר המעצר עולה המלצה חיובית לשחרורו לחלופת מעצר בפיקוח מספר ערבים, תוך מתן אפשרות לצאת לעבודה בפיקוח המעסיק, שנבדק אף הוא. השופטת נחמן לא קיבלה את המלצת שירות המבחן והורתה ביום 21.9.2011 כי העורר 1 יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים, תוך שקבעה כי לטעמה, התסקיר אינו משקף בצורה ראויה את המסוכנות הנשקפת משחרורו לחלופת מעצר, שעה שסברה כי התנהגותו במהלך המעשים המיוחסים לו הינה התנהגות בריונית וברוטלית, שגלום בה פוטנציאל לפגיעות קשות עד כדי גרימת מותו של המתלונן, וכי תמוהה הייתה בעיניה המלצת שירות המבחן על שיחרור לחלופת מעצר.

6.                   ביום 21.9.2011 התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של עורר 2. מן התסקיר עולה המלצה לשחרור העורר 2 לחלופת מעצר בבית אחותו בפיקוח מספר ערבים, יחד עם מתן אפשרות לצאת לעבודה בפיקוח המעסיק. עוד עולה מן התסקיר כי שירות המבחן התרשם שחלופת מעצר עשויה להפחית את רמת הסיכון במצבו ומהווה גורם הרתעתי, נוכח נסיבות חייו כפי שעולה מן התסקיר. כב' השופטת זמיר לא קיבלה את המלצת שירות המבחן והורתה על מעצרו של העורר 2 עד תום ההליכים המשפטיים.

7.         העוררים טוענים כי על אף קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירה חמורה, מדובר באירוע שגם המתלונן נטל בו חלק פעיל והיה אחראי במידה רבה לתוצאותיו. עוד נטען כי הגם שנטען שהיה שימוש בסכין, לא הציגה המשיבה בדיקת ט.א לסכין והיא לא הוצגה בפני העוררים. העוררים מלינים גם על עדות הראיה של עד מס' 3, וכי הכל יחד עולה כדי כרסום בראיות לכאורה, המציב את העוררים ברף מסוכנות נמוך מזה שנקבע על ידי בית משפט קמא.

8.         בהתייחס לבחינת חלופות המעצר, טוענים העוררים כי בשלב זה, בו עומדת לעוררים חזקת החפות, על בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפוגעת במידה הפחותה ביותר בחירותו של נאשם. שירות המבחן הוא גורם מקצועי בהערכת מסוכנות, והגם שמדובר בהמלצה בלבד, יש מקום לשקול בכובד ראש את התסקיר המעמיק, והעבודה שנעשתה מול הערבים הפוטנציאליים שנמצאו מתאימים לשמש כמפקחים.

באשר לעורר 1 התקבל תסקיר הסוקר את נסיבות חייו, תוך התייחסות מפורטת להליך השיקום אותו עבר, לרמת המסוכנות הנשקפת ממנו ולעובדה שנמצאה חלופת מעצר טובה. בית משפט קמא אינו מתייחס כלל לחלופת המעצר גופא, ואינו בוחן אותה.

בהתייחס לעורר 2 התקבל תסקיר ממנו עולה תמונה מלאה באשר להתמכרותו לסמים, הליך הגמילה אותו עבר, ושיקום חייו באופן משמעותי תוך התרחקותו מהסתבכויות פליליות עד למעשה נשוא כתב האישום. מתסקיר המעצר עולה המלצה לשחרור לחלופת מעצר שנבחנה, אולם גם במקרה זה בית משפט קמא לא בחן את החלופה המוצעת, אלא התייחס רק לחומרת להעבירה.

על כן מבוקש לקבל את הערר ולהורות על שחרורם לחלופת מעצר.

9.         המשיבה מתנגדת לשחרור העוררים לחלופת מעצר באופן נחרץ. מטיעוניה עולה כי מדובר בעבירת אלימות קשה וחמורה, בה מעורב סכין אותו מחזיק עורר 1, המבוצעת לאור יום, במקום ציבורי והומה אדם, כל זאת בשל שטות, על רקע סכסוך בדרך. עוד נטען כי לאור המסוכנות המוכחת, אין בית המשפט מצווה לבחון חלופת מעצר, על אחת כמה וכמה שעה שמדובר בעבירת סכינאות, וכי הפסיקה קבעה כי הכלל, למעט חריגים יוצאי דופן, היא השארה במעצר מאחורי סורג ובריח.

10.       לאחר ששקלתי בכובד ראש את טיעוני הצדדים, עברתי שוב על החלטות בית משפט קמא ותסקירי שירות המבחן, ובחנתי את הפסיקה, אני סבורה כי דין הערר להתקבל, אם כי לא בלב קל, ואסביר;

אין ספק שמדובר בכתב אישום חמור, בגין תקיפה מזוינת לאור יום, בשל מעשה שטות, שרק בנס לא הסתיים בפציעה חמורה או באובדן חיי אדם. לא אחת סברתי כי עצם החזקת סכין בכליו של אדם, מעידה על נכונות לעשות שימוש בה, ללא כל מחשבה קודמת, ומבלי שיופעל כל שיקול דעת, ולכן יש ליתן משקל לעצם נוכחות הסכין והשימוש בה באירוע נשוא כתב אישום. זו גם מסקנת בית המשפט העליון שלא אחת קבע כי "בהיעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו, דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים..." (ראה לעניין זה בש"פ 3788/11, ניסנוב נ' מדינת ישראל, אשר פורסם ביום 22.5.2011 והמובאות שם).

11.       יחד עם זאת, לשון חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים") מלמדת כי על בית המשפט להשתכנע בטרם ייעצר אדם, בדבר קיומם של שניים: עילת מעצר הנובעת מלשון סעיף 21(א) לחוק המעצרים וקיומן של ראיות לכאורה, הנובעות מלשון סעיף 21(ב) לחוק המעצרים. גם לאחר שעל פי כל נסיבות כתב האישום יש להורות על מעצרו של נאשם, לא ייעשה כן באם ימצא בית המשפט כי קיימת אפשרות להשיג את תכלית המעצר, באמצעים שפגיעתם בחירותו של נאשם, שעומדת לו חזקת החפות, יהיו פחותים ממעצר מאחורי סורג ובריח (ראה לעניין זה בש"פ 3062/09, מדינת ישראל נ' דומרני, מיום 7.4.2009.

12.       אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה למעצרם של העוררים. מקובלות עלי קביעות בית משפט קמא לפיהן מדובר בעבירות שיש עמן מסוכנות לביטחון הציבור, וכי יש תשתית ראייתית לכאורית למעצרם של העוררים אולם השאלה היחידה העומדת עתה לפתחו של בית המשפט היא האם ישנה דרך להשיג את מטרות המעצר בחלופה פוגעת פחות בחירותם של העוררים. אני סבורה לאור תסקירי שירות המבחן, כי התשובה לכך חיובית, וכי שגה בית משפט קמא בסירובו לקבל את המלצת שירות המבחן במקרה זה.

13.       קראתי בעיון רב את תסקירי המעצר בעניינם של העוררים. הגם שמדובר בתקיפה אלימה וחמורה, שמקימה עילת מעצר סטטוטורית, אני סבורה שאין מדובר במקרה המחייב השארה מאחורי סורג ובריח, נוכח הנסיבות המתוארות בתסקירי שירות המבחן, והמלצותיו החיוביות לאחר שנבדקו חלופות המעצר והמפקחים שהוצעו.

14.       בניגוד לעמדת בית משפט קמא, לא מצאתי שעברם הפלילי של העוררים, מעצים את המסוכנות הפוטנציאלית שלהם, ומסקנתי לאור לשון התסקיר כי הוא התייחס לעבר הפלילי, לדרך השיקום ולנסיבותיהם של העוררים, שעה שמאז הרשעותיהם עברו דרך שיקום ארוכה, ואין בשחרור כדי להוות לעג לרש כדברי כב' השופטת לחמן בעניינו של עורר 1, שעובד מזה תקופה ארוכה תחת אותו מעביד, המודע לשיקום אותו עבר, ושירות המבחן התרשם מרצינות המפקחים שהוצעו עבורו ומיכולתם לפקח עליו במעצר בית מלא. עברם של העוררים, הוא רק חלק ממארג השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהווה, שכן איני סבורה שיש לזה משקל יתר בבחינת מסוכנותם בהווה.

15.       לא אחת נקבע בפסיקה כי המחוקק לא בחר להשית את חומרת העבירה כעילת מעצר, אלא שיש להתייחס לעילות נוספות כגון הסיכוי להימלטות מאימת הדין, הסיכון בשיבוש הליכי משפט, והמסוכנות המוערכת. אולם, אל לנו לשכוח שמדובר בשלב של ראיות לכאורה, שעומדת לעוררים חזקת החפות, וכי אין מעצר מאחורי סורג ובריח כדי להוות מקדמה על חשבון עונש, אם וככל שייפסק (ראה לעניין זה בש"פ 1464/06 והמובאות שם).